איילת סיטון עו"ד

ככלל, כל הרכוש אשר נצבר במהלך הנישואין מתחלק בין בני הזוג בחלקים שווים.
בני הזוג יכולים להגיע להסכמה ביניהם ולעשות הסכם גירושין אשר יכלול גם את אופן חלוקת הרכוש. אם הצדדים אינם מגיעים להסכמה ביניהם בנוגע לחלוקת הרכוש הרי שתהא הכרעה שיפוטית.
רכוש של בן הזוג שמקורו לפני הנישואין, רכוש שהתקבל במתנה או בירושה ותקבולים שנצמחו מנזקי גוף שייכים לרוב לבן הזוג אשר הביאם, כל עוד לא הוסכם אחרת בין בני הזוג.
על פי מועד נישואי בני הזוג יתבצע אופן חלוקת הרכוש.
אם הצדדים נישאו לפני המועד 1.1.1974 (כניסתו לתוקף של חוק יחסי ממון) תחול עליהם הלכת השיתוף, הקובעת כי כל מה שנרכש במהלך הנישואין, ללא קשר לרישום, שייך לשני בני הזוג עקב המאמץ המשותף.
במקרה זה, עומדת לבן הזוג במהלך הנישואין זכות קניינית בנכס עצמו, ולכן הוא יכול לדרוש את חלקו בכל עת. חזקת השיתוף חלה על כל זכות.

אם הצדדים נישאו לאחר המועד 1.1.74, חל חוק יחסי ממון לפיו מתקיים איזון משאבים דחוי כלומר רק במקרה של פקיעת הנישואין עקב גירושין או מוות, קמה הזכות של בן הזוג לחלקו.

אין חשיבות להבחנה בין בן הזוג שתרם יותר מהבחינה הכלכלית ו/או מי שצבר את הזכויות (קופ"ג, ביטוח מנהלים וזכויות סוציאליות אחרות), שכן ההתייחסות היא לתא משפחתי אחד בו כל אחד מבני הזוג תורם את תרומתו בדרך מסויימת לחיי המשפחה, ועל כן שווי הנכסים מחולק בין שני בני הזוג.

גם חובות שנצמחו במהלך הנישואין ייחשבו כ- 'רכוש משותף' ויחולקו באופן שווה בין בני הזוג אלא אם יוסכם אחרת ביניהם. אף-על-פי-כן אם לאחד מבני הזוג קיים חוב הנובע מפעילות בלתי חוקית (כגון העלמת מס או הימורים), הרי שלא יחשב כחוב משותף.